על פי התיאוריה והפרקטיקה של כל הדמוקרטיות על פני כדור הארץ, בית המשפט מחויב לשפוט בהתאם לחוקים שהפרלמנט שנבחר באופן דמוקרטי אימץ. רק באותם מקרים שלא נקבעו כלל בחוק, זכותו של בית המשפט להסתמך על תקדים או שכל ישר. למרבה הצער, בישראל הונהגה שיטת דיקטטורה של בית המשפט, הרומסת בחוצפה את החוקים שאומצו בכנסת, ולא רק בבג»ץ. אנו, אזרחים מן השורה, מרגישים בעורנו שכל השופטים, עד הרש»ם האחרון, רואים כזכותם לרמוס בחוצפה את החוקים.
למשל, הטכניקה האהובה ביותר: בית המשפט לא מודיע לנפגעת הונאה שנפתחת נגדה תביעה. השופט מחליט מבלי לתת לנפגע את הזכות להשיב על ההאשמות. או שעורך הדין שלך קושר קשר עם עורך הדין של הרמאים, אינו מזמין את הלקוח «שלו» לבית המשפט, והם «מסדרים» את התיק בשלושה: השופט, עורך הדין של הקורבן ועורך הדין של הרמאים.
אבל גם אם כל זה נכשל, אז השופט מקבל החלטה בלתי חוקית בעליל, בסיגנון «שחור זה לבן», וכאשר מתבקש לשנות את ההחלטה הזו, הוא עונה «אתה יכול לערער לערכאה גבוהה יותר». אין טעם לערער לערכאה גבוהה יותר, כי שופטים הם מאפיה פושעת אחת. הם תמיד מאשרים את זכותם של אחיהם לעבור על חוקים ולקחת שוחד. למען האמת, לכל המהפכה נגד הרפורמה השיפוטית יש מטרה מרכזית אחת: להגן על זכותם של שופטים לעבור על החוק ולקחת שוחד. הבעיה העיקרית בבית המשפט היא לא בג»ץ. הבעיה העיקרית היא שופטים «פשוטים».
……………….
אנו חיים בתנאים של הפקרות יומיומית. הפקרות זו מנוצלת לרעה על ידי כל מי שיכול: רמאים בודדים, חברות, פושעים מאורגנים, טרוריסטים, מאפיה לא רשמית של עורכי דין, פוליטיקאים שמאלנים, טייקונים ובעלי תקשורת. כמו גם («SQUAD») ספקולנטים בינלאומיים כמו סורוס, פוליטיקאים שעושים קריירה באנטישמיות ,BDS,פטרוני טרוריסטים סוכני איראן ופלסטין.
פוליטיקאים מהשמאל הישראלי קיבלו על עצמם את תפקיד משתפי הפעולה של כל אויבי עם ישראל. הממשלה שלנו והאנשים שהצביעו עבורה נמצאים בסכנה ממשית. השמאלנים ואדוניהם הזרים מאיימים עלינו בהרס מוחלט של הכלכלה ובחורבן המדינה. בתמיכתם של אנטישמים רבי עוצמה, השמאל מאלץ אותנו לסגת. אנחנו נשארים עבדים של פרעה הטוטליטרי. אנחנו צריכים משה חדש שיוציא אותנו מעבדות
