להיות או לא להיות, זו השאלה

מבחינת החוק הבינלאומי, לישראל הזכות לספח את בקעת הירדן. על סמך מה?

החלטת 242 של מועצת הביטחון, שהתקבלה זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, הצהירה על זכותה של ישראל ל»גבולות בטוחים ומוכרים. » גם אז, וביתר שאת כיום, ברור שרק הגבול לאורך נהר הירדן יכול להפוך ל»גבול הביטחון «של ישראל. למה?

במשך עשורים רבים הגבול בנהר הירדן היה חזית צבאית, מקום בו צבאות מדינות ערב העוינות כלפינו ריכזו את כוחותיהם, ביצעו הפגזות ופיגועים. ביצורים בחזית זו קיימים עד היום.

לפיכך, בעקבות החלטת מועצת הביטחון מס ‘242, מדינת ישראל כללה בפועל את בקעת הירדן במערכת ההתנחלויות הצבאיות, בהתאם למה שנקרא תוכנית אלון (1969). לא במקרה שתי יוזמות השלום, של אובמה וטראמפ, הציעו לשמור על השליטה הישראלית בבקעת הירדן.

ולבסוף, בקעת הירדן היא חלק ממה שנקרא «אזור C», שתחת הסכם אוסלו יישאר בשליטת ישראל עד חתימת השלום «הסופי». העובדה שהפלסטינים נסוגו מאמנת אוסלו אינה משנה את מהות העניין. על פי החוקים הבינלאומיים, הגבול בין מדינות מוכר כחוק אם שני הצדדים הסכימו פעם אחת הדדית וחתמו על הסכם תיחום.

……………… ..

נראה כי לאחר חתימת הסכמי אוסלו והסכם השלום עם ירדן, החזית בנהר הירדן נעשתה מיותרת. אבל אכן זה לא. למה?

לא אדגיש במיוחד שהשלום עם ירדן התגלה כקר מאוד. מרבית אוכלוסיית המדינה, מוסלמים, כולל פלסטינים, עדיין עוינים את מדינת היהודים. המפלגה האסלאמית חמאס, או ליתר דיוק הסניף הירדני שלה, משפיעה מאוד.

במהלך האביב הערבי, כסו של המלך עבדאללה התנודד. אם הייתה בירדן דמוקרטיה, סביר להניח שהאיסלאמיסטים היו מגיעים לשלטון. במקרה זה, הסכם השלום יהפוך לפיסת נייר, וישראל צריכה תמיד להיות מוכנה לאירוע כזה.

…………….

ובכל זאת זה לא העיקר. במהלך רבע המאה שחלפה מאז הסכמי אוסלו, התברר שמדינת פלסטין האמיתית, שנוצרה בהתאם להסכמי אוסלו ובהסכמת ישראל, מהווה עבורנו איום קטלני.

הפלסטינים סירבו לקיים את הסכמי אוסלו ופתחו במלחמת השמדה נגדנו, שהקהילה הבינלאומית מעודדת ומממנת. ללא תמיכה חיצונית, והכי חשוב, מימון, המדינה הפלסטינית לא הייתה מתקיימת יום אחד. בעיקרו של דבר, כל העולם האנטישמי מנהל מלחמה למען חורבן המדינה היהודית בידי פלסטינים.

מספיק להסתכל על עזה כדי להבין שנסיגת כוחות ההגנה לישראל מהגדה המערבית מאיימת עלינו בהפגזות מאסיביות שיטתיות על כל שטח ישראל. הקהילה הבינלאומית לא עשתה דבר כדי לשים קץ להפגזות מעזה. אין סיבה להאמין שבמקרה של הפגזות מהגדה המערבית, קהילה זו תנהג אחרת.

במקום לבסס שליטה על התולדה האלימה שהיא מדינת פלסטין, האו»ם, אירופה ורוב מדינות העולם דורשים שנמשוך חיילים מהגדה המערבית ונפסיק את «המצור» על עזה, כלומר נפסיק לרסן אלה שמאיימים בגלוי להרוג אותנו, הורסים אותנו, מקיימים הפגזות, התחמשות ואימונים, מתכוננים למלחמה להשמדת ישראל.

אגב, התנהגות כזו של הקהילה הבינלאומית מנוגדת לחוק הבינלאומי, הקובע את זכותן של מדינות להגנה עצמית, כולל כיבוש שטח אויב ומצור, אם זה עוזר לרסן את התוקפן.

חמאס וכל אויבינו בונים את תוכניתם להשמיד את ישראל בדיוק על סמך התנהגות הקהילה הבינלאומית כלפי המדינה היהודית. הפגזה מאסיבית ומתמשכת על כל שטח ישראל תוביל ליציאת המונים של יהודים ולשינוי במאזן הדמוגרפי בין ישראל לפלסטין. לאחר מכן, אויבינו העוצמתיים יכריזו על ישראל כ»אפרטהייד «, כפי שעשה ברק אובמה, תחילו סנקציות כלכליות ואחרות, ויחסלו אותנו כמדינה עצמאית. לשם כך, לא יהיה צורך במלחמה «חמה».

בדרך זו האויבים יהרסו את מדינת היהודים, והחישוב שלהם די מציאותי. עלינו לשבש את התוכנית הזו ולהגן על עצמנו מפני הפגזות מהגדה המערבית, בכל מחיר. לצורך כך, אנו יכולים אפילו לעבור לסכסוך עם האו»ם, אירופה ונשיא ארה»ב, אם הוא ילך בדרך האנטי-ישראלית

בעזה, אהוד אולמרט טעה בכך שהעביר לידי פלסטינים את השליטה בגבול עזה-מצרים. זו הסיבה ש»המצור «של עזה לא היה יעיל. והכי חשוב, שרון ואולמרט לא חזו כלל את האפשרות כי שליטי הכפר העולמי והאו»ם יטילו חסות על המחבלים הפלסטינים. היום אנו משלמים על הטעויות הללו.

טעות חוזרת ונשנית בגבול נהר הירדן תעלה בחיינו. לכן, לא משנה מה יאמרו באירופה, לא משנה איך מאימים בסנקציות ועונשים אחרים, על ממשלת ישראל לעשות את מה שצריך לחלוטין כדי להציל את מדינת היהודים: לשמור על השליטה על בקעת הירדן במשך עשורים רבים. לאחר השואה הבאה יהיה מאוחר מדי לפנות אל מצפונם של האירופאים או של מישהו אחר.

………………

כדי להרתיע את האויב, עלינו להמשיך כבוש של הגדה המערבית עד שהעם הפלסטיני יהיה מוכן לשלום. אבל אי אפשר לצפות לשלום בעשורים הבאים. איזה שלום יכול להיות אם פלסטין מלמדת את ילדיה שיש להשמיד את ישראל? מה יכול להיות השלום אם העם הפלסטיני חי על הכסף שניתן לו למלחמה נגד מדינת היהודים?

במקום לשפוט פושעי מלחמה מחמאס, בית המשפט הבינלאומי לצדק חוקר את צעדי ההגנה העצמית שלנו נגד חמאס, ובמהלך חקירה «מפרש» את החוקים הבינלאומיים הפוך למשמעותם המקורית. במיוחד עבורנו הומצאו כללים חדשים.

סגן ראש הממשלה שלנו, בני גנץ, עשוי לטרף ל»חוקים המיוחדים «האלה. הוא יצטרך להיערך היטב למשפט בהאג, וקודם כל ללמוד את אמנת ז’נבה במקור, כמו גם את הכללים שהומצאו במיוחד עבור ישראל.

………………

באשר לאיומים וסנקציות אירופאיות, עלינו להתנהג כמו אדם חכם עם אישה מרוטטת: להאזין היטב ולעשות את ההפך. מה שהאירופים כופים עלינו תמיד מסוכן עבורנו ועבור השלום העתידי עם הפלסטינים. כאשר אנו ממלאים את דרישות אירופה הדבר מוביל לסבב מלחמה חדש להשמדת ישראל. כך גם באו»ם. אבל עדיין…

אנו לא אדישים לדעתם של תושבי אמריקה. כיום, אולי טראמפ יכיר בסיפוח בקעת הירדן על ידי ישראל. הקונגרס, בו הרוב הם דמוקרטים, עשוי שלא להכיר בכך. והכי חשוב, ג’ו ביידן, סגן הנשיא לשעבר של אובמה, והנשיא העתידי הסביר יכול להחזיר את הגלגל לאחור. הוא כבר הביע את אי הסכמתו עם הסיפוח המיועד.

בהתחשב בעמדתנו הבינלאומית, הצעתי אלטרנטיבה לסיפוח. מה שחשוב אינו הכרזת הריבונות הרשמית, אלא המשך השליטה הממשית, ובעיקר הצבאית, על אזור «C».

……………… ..

כאן נזכיר שוב כי החוק הבינלאומי רואה כחוקי את קו התיחום בין מדינות ששני הצדדים הסכימו זה לזה. אם היו יותר מהסכם אחד, הקו שנקבע כתוצאה מההסכם האחרון נחשב לחוקי.

ב»מקרה «שלנו עם פלסטין, הסכם התיחום האחרון הוא הסכם וואי-פלנטישן, שנחתם על ידי בנימין נתניהו ויאסר ערפאת בשנת 1998. ישראל לא הפרה את ההסכם. הפלסטינים קרעו אותו, אך מבחינת המשפט הבינלאומי, הגבול שהוקם אז נותר חוקי. כלומר, קו התיחום שהוקם על ידי הסכם וואי פלנטיישן הוא קו התיחום הלגיטימי היחיד בין ישראל לפלסטין. כך אומר החוק.

קו זה כולל את כל היישובים היהודיים ביהודה ושומרון הקיימים כיום ואת כל בקעת הירדן.

……………

ההצעה שלי היא שממשלת ישראל תכיר במדינה הפלסטינית הקיימת בפועל והעוינת. הגבול עם מדינה זו ייקבע באמצעות קו הסכם ווי פלנטיישן.

איננו צריכים לספח את השייך לנו במסגרת ההסכם. המילה המכוערת «סיפוח», הגורמת לגירוי בכל העולם, תוחרג מהשימוש. במקום סיפוח, אנו נבצע באופן חד צדדי את הסכם השלום אוסלו מבלי לפגוע בביטחוננו.

מכיוון שמדינת פלסטין מנהלת נגדנו מלחמה של ממש ומסרבת לכונן שלום, עלינו להכריז מלחמה על מדינה זו. לפיכך, נקבל את הזכות החוקית להמשיך בכיבוש שטחה של מדינה עוינת זו, מכיוון שהדבר הכרחי כדרך נגד טרור ותוקפנות.

אם כבר מדברים על כיבוש, אני לא מתכוון לטריטוריה של «אזור C», ששייך לנו במסגרת אמנת וואי פלנטישן (המדינה לא יכולה לכבוש את שטחה שלה), אלא את שטחה של מדינת פלסטין בתוך «קו ווי», כלומר אזורים A ו- B.

אולי אם המצב הביטחוני יאפשר זאת, נמשוך את צה»ל מפלסטין (כלומר מאזור A ו- B). שליטה על בקעת הירדן ועל אזור C כולו, שאני מכנה אותו יהודה ושומרון, עשויה להספיק בכדי למנוע את הידרדרות המצב, כפי שקרה בעזה. ואם לא, נצטרך להחזיר את כיבוש פלסטין, תלוי במצב.

…………… ..

לכן המשימה שלנו היא להפוך את גבול וואי פלנטישן למכשול פיזי בין מדינת ישראל למדינת פלסטין. לדוגמה, לבנות גדרות תיל ששונאיה כינו אותם «חומת האפרטהייד». מעברי הגבול בין ישראל לפלסטין יש להעביר לגבול זה. עד כה מסיבה כלשהי המעברים נמצאים סמוך לקו הלא קיים של שנת 1949.

ונציע אזרחות ישראלית לכל תושבי «אזור C», יהודים וערבים. אולי כדאי לערב את המפלגות הערביות של ישראל, שלא יסרבו להגדיל את מספר מצביעיהן. ממשלת רוב יהודי מוצק תוכל לעשות את מה שקואליציית הבוגדים לא הצליחה ליישם. ממשלת האחדות הלאומית אינה תלויה במנדטים של מיעוטים לאומיים, ולכן אינה זמינה לסחיטה.

………………

אין לי ספק שלא משנה מה נעשה כדי להבטיח את ביטחוננו ובעתיד גם שלום, השליטים האנטישמיים של הכפר העולמי יסדרו לנו צייד מכשפות, דה לגיטימציה והשמצה. אם נבצע את התוכנית הנועזת שלנו, האו»ם ובית הדין הבינלאומי שלו ירדפו אותנו בטירוף גדול עוד יותר, והאיחוד האירופי יכניס סנקציות חדשות. אני לא פוסל לחץ מצד הדמוקרטים האמריקאים ונשיא העתידי שלהם.

אבל אנו במצב כשאתה לא יכול לוותר. עלינו להתקדם לעבר עתידנו, להגשים את תוכניותינו, ובאותו הזמן לא לתת לאנטישמים עילה לרדוף המדינה היהודית. אנחנו לא תוקפנים ולא עבריינים. עלינו להקפיד על החוקים. מעשינו חייבים להיות רציונליים ובו בזמן להיות מוצדקים מבחינה מוסרית ומשפטית.

……………

אז במקום הסיפוח הרועש של בקעת הירדן, אני מציע לממש בפועל באופן חד צדדי את ההסכמים שסיכמנו עם פלסטין, דהיינו: להכיר במדינה העצמאית של פלסטין ולהבטיח שליטה על מה שמכונה אזור C (כלומר, יהודה ושומרון, כולל בקעת הירדן). איננו צריכים להכריז על שום סיפוח נוסף. ההסכם נחתם זה מכבר ויש ליישמו.

בדרך זו אנו נגן על ביטחוננו ולא נגיע לסכסוך עם דעת הקהל העולמית ועם דעת הקהל של ארצות הברית, אירופה וכל שאר המדינות הדמוקרטיות. אז נביחות האו»ם ואפילו הסנקציות של האיחוד האירופי לא יפגעו בנו.

……………

בכל מקרה, מכיוון שאנו מצרפים לאזור כלשהו, ​​כל תושבי השטח הופכים ל»שלנו «, כלומר הם מקבלים אזרחות ישראלית. אני חושב שהם לא יסרבו.

פלסטין, תושביו ערכו הפגנות המוניות נגד הצעה זו. ניתן להבין אותם: הם חוששים שאם ישראל תיהרס, כפי שהובטח להם, הם יואשמו בבגידה באיסלאם ובערבים. ההשלכות יהיו החמורות ביותר. ומצד שני, הם לא רוצים להיות קורבנות של מלחמה נגד ישראל.

לכן, במילים, הם בעד פלסטין אך אינם רוצים לחיות בפלסטין. הפלסטינים מרגישים טוב יותר בישראל. אני חושב שאם יתקיים היום משאל עם בפלסטין, הרוב יצביע להצטרף לישראל.

השאלה היא האם אנו זקוקים למיליוני אזרחים שרוצים להפוך את ישראל למדינה לא יהודית. עלינו להכיר בעצמאות הפלסטינית ולהשאר מדינה יהודית. אם הם רוצים לעבוד בישראל, בבקשה, נוכל לשלם שכר טוב.

…………….

באופן כללי, המלחמה שלנו עם הפלסטינים נמשכת מכיוון שאויבינו החזקים משלמים לפלסטינים עבור הלחימה נגד ישראל. בגלל תמיכתם וכספם חמאס מפגיז אותנו ומאלץ אותנו לחסום את עזה. חמאס לא רוצה שתושבי עזה יעבדו בישראל. הם זקוקים לאוכלוסייה שמתה מרעב ונכנעת לחמאס. זו המדיניות שלהם.

מטרתם היא בכל מחיר להמשיך במלחמה להשמדת ישראל. «מישהו» הבטיח לפלסטינים לסייע בהשמדת ישראל, ואלה לא רק אסלאמיסטים אלא גם גלובליסטים, «האליטות» של אירופה, וחלק מה»אליטות «של ארצות הברית. ואיראן, אסלאמיסטים טורקים, אנטישמים ברוסיה, «השמאל», בקיצור, כל האנטישמים של כדור הארץ, וזה כוח עוצמתי.

בתמורה למלחמה דורשים הפלסטינים כסף לתחזוקה ומקבלים אותו. פלסטינים הם קבלנים של אנטישמים. «העזרה» לפלסטין היא הגורם לסכסוך המתמשך. כדי להפוך את השלום לממשי, על העם הפלסטיני לקבל כסף לא תמורת מלחמה אלא תמורת עבודה.

Оставить комментарий

Ваш адрес email не будет опубликован. Обязательные поля помечены *