איך שמאל קיצוני הפך שמאל אנטי-ציוני

 

איך שמאל קיצוני הפך שמאל אנטי-ציוני                                                                                            

» כדי לבאר את השאלה, אני אשתמש דווקא בניתוח מרקסיסטי «שמאלני

קרל מרקס היה בנו של פקיד מכובד בבית המשפט. וולדימיר לנין היה בנו של פקיד בדרג גבוה במערכת החינוך של שלטון צאריסטי. היטלר היה בנו של פקיד בביקורת גבולות של  האימפריה אוסטרו-הונגרית.

בניגוד להוריהם כל שלושת האידאולוגים לא עשו קריירה כפקידים, כל אחד בגלל נסיבות שלו. ומהו המעמד החברתי של בני הפקידים, שלא תפסו ג’וב במערכת? הם הופכים לומפן-אינטליגנטים, אנשים ללא תעסוקה וללא פרנסה, אך משכילים ועם ציפיות גבוהות. באופן טבעי הם זוממים מהפכה. המהפכה  אמורה לפתור את בעיותיהם, להוביל לשלטון, משרות ועיסוק במטריות גבוהות. כמו שיפור חברה, פוליטיקה לאומית ובינלאומית וכו’.

השכבה של לומפן-אינטליגנציה די רחבה. אליה משתייכים רוב הסטודנטים, אנשים ללא מקצוע אך משכילים, מובטלים, מפסידנים, אנשים לא יציבים מבחינה נפשית וכו’. השכבה הזו הולכת ומתרחבת במהירות בעולם השלישי, משום שלסטודנטים אין סיכוי להתקבל לעבודה.

בזמנו מרקס ואנגלס המציאו רעיון, כי מהפכנים יכולים לנצח הודות למעמד הפועלים שיתקומם נגד קפיטליסטים. עם הזמן התברר, כי פועלים מסוגלים לשפר את מצבם בלי להפוך את השלטון הקפיטליסטי. מהפכנים מרקסיסטים התייאשו ופנו לאידאולוגיות אלטרנטיביות: מאו, מרכוזה, «צ’ה» גבארה, מאבק נגד אפארטהייד, ולבסוף המהפכה הפלסטינית. יש לציין, כי שינויי דגל מסוג זה מרחיקים את המהפכה מבחינה גאוגרפית מארצות מפותחות אל העולם השלישי. ייתרה מזו, הרעיון של המאבק בין מעמדות «התאדה» כליל בגרסה אחרונה של אידאולוגיה שמאלנית. מקומה תפסה אנטישמיות במסווה של תמיכה בפלסטין.

היום, הנדידה האידאולוגית של השמאל הקיצוני הביאה אותו לאסלם וכן לאידאולוגיה אנטישמית תחת תרוץ של המהפכה הפלסטינית. כאת אין ספק, כי המהפכה הפלסטינית הנה גזענית אנטישמית, בניגוד גמור לעקרונות של שמאל לשעבר. התנועה המובילה במהפכה פלסטינית התחלפה, כעת זו  התנועה האסלמית חמס, ומה? השמאל הקיצוני תומך תוקפנות קיצונית של חמס! היטלר הפך אצל קיצונים בחור טוב, שציפה מראש כי היהודים יגרשו  את אם פלסטין, וחיסל את המתיישבים העתידיים.

בעצם, מה זה משנה, אידאולוגית הדגל של השמאל הקיצוני? האידאולוגיז הנה רק תרוץ לעקוף דמוקרטיה ולתפוס שלטון.  הטרוריסט קרלוס איליץ’ רמירז המיר דת, במקום קומוניזם הוא קיבל אסלם. כנ»ל פילוסוף רוז’ה גרודי. בהחלט, אסלם התאים לשמאל קיצוני מבחינה של מטרה, דהיינו תפיסת השלטון.

בזמנו קארל מארקס הודיע למהפכנים, כי האידאולוגיה הנה «תוספת בניה» מאולתרת, שמתנוססת מעל בסיס כלכלי-חברתי מוצק. עבור שמאל קיצוני אידאולוגיה הנה תרוץ לבצע מהפכה. דוגמה: בניגוד גמור לאידאולוגיה, בממשלה ראשונה של בולשביקים לא היו נציגים של מעמד הפועלים, רק אינטליגנטים שתפסו משרות ותפקידים הכי גבוהים.

היטלר אומנם השתייך לאותה שכבה חברתית של אינטליגנציה מובטלת, אך בחר לו אידאולוגיה הפוכה למרקסיזם, והצליח לתפוס שלטון תוך רכיבה על הסוס של אידאולוגיה אנטישמית.

לא, בניגוד לקרל מארקס אני בכלל לא טוען כי מבחינת רוב האנשים אידאולוגיה אינה חשובה. להיפך, אני סבור כי צורך של פרטים ושל ציבור באידאולוגיה הנו טבעי, מושתל בגנים. אנשים ללא רוחניות מעבדים יציבות נפשית, אישיותם מתדרדרת, וכנ»ל חברה כולה. אידאולוגים בולטים, נביאים, מייסדים של דתות, פוליטיקאים ומנהיגים בולטים הבינו את הצורך הזה. הם המציאו דתות ואידאולוגיות, הטיפו או כפו בכוח את ההמצאה שלהם. חלקם הצליחו, כתוצאה יש לנו דתות, אידאולוגיות, מנהיגים, מלחמות ומהפכות…

אנטישמיות הנה אידאולוגיה מיוחדת, שחוצה גבולות של ארצות, של מעמדות, של מפלגות ושל דתות. פוליטיקאים ואנשי דת למדו מזמן להשתמש באידאולוגיה הזאת לצורכיהם הפוליטיים והחברתיים. במטרה זו הם פיתחו תאוריות וסיסמאות ואף זייפו ספרים דוגמת פרוטוקולים של זיכני ציון.

היום, כבעבר, סיסמאות ותאוריות אנטישמיות ואנטי-ציוניות לא צצו באופן ספונטני. היה מישהו שהזמין או שילם עבור עבודתם המלוכלכת של סופרים ופרופסורים. היה מישהו שהפיץ שכרים פרו-פלסטיניים אנטי-ציוניים דרך כלי תקשורת משפיעים. ולא בהכרח עשו זאת איתאללות של אירן.

אך לאחר שטיפת מוחות מתוכננת היטב, אנטישמיות הופכת למחלה נפשית חמורה של היחידים ושל החברה, המזיקה גם ליהודים, אך וגם לנשאי המחלה. רוב האנשים האנטישמיים שיצא לי לשוחח, סובלים באליל מתסמונות, כאשר אנטישמיות\אנט-יציונות  משמשת עבורם  ארוץ של פורקן היצרים.

כפי שאנו לומדים מהחלטות או»ם, אנטישמיות מודרנית, שהנה אנטי-ציונות, הפכה לאידאולוגיה הכי נפוצה של הכפר העולמי. מבחינת ה»עליתה» העולמית, לאנטי-ציונות יש יתרונות לא מבוטלים על אידאולוגיות אחרות. בניגוד לאידאולוגיות כמו שוביניזם של נאצים או של פוטין, מרקסיזם, אסלם וכו’ , אנטישמיות מודרנית מאחדת את הכפר העולמי סביב רעיון אמנם שכרי, אך קל לתפיסה ולא מזיק לבעלי השליטה.

הפשטנות  של הרעיון האנטישמי וזמינות של החומר לשטיפת המוחות, המורשת האידאולוגית וההיסטורית של דתות כמו אסלם ונצרות, של תנועות פוליטיות, בתוספת של תכונות פסיכולוגיות של אדם (קינאה לקבוצה מצליחה מבחינה כלכלית ותרבותית, שלא מוגנת על ידי המדינה או כוח פוליטי וצבאי) הופכת את האנטי-ציונות ללהיט אידאולוגי.

בואו נסתכל מקרוב לסטודנטים המשתתפים בתנועות אנטישמיות-אנטי-ציוניות, למשל, בי. די .אס. האם סטודנטים עצמם מסוגלים ליישם את מה שהם דורשים? למשוך הון או להטיל סנקציות על מדינת ישראל? כמובן לא! אז מי בדיוק עומד מאחורי הקלעים ומנוות את ה»שמאל הקיצוני»? מי דאג שהשמאלנים יזניחו את מרקסיזם, את מאבק המעמדות, ואפילו את «צ’ה» גברה? מיליארדר סורוס? טייקונים אחרים? זה נושא למחקר, או לחקירה. המהפכנים לשעבר הפכו כלי, משהו מנוות אותם מאחורי הקלאים. כל משנשאר לשמאל קיצוני לשעבר, זה להמציא תירוצים חדשים לאנטישמיות ישנה, ולעטוף אותם בעטיפה יפה של מאבק בעד זכויות אדם ושוויון.

1 Комментарий

  1. Deby

    Спасибо, Тина.

Оставить комментарий

Ваш e-mail не будет опубликован. Обязательные поля помечены *