?האם ליברמן צדק

 

 

הסיבה (או העילה?), שבגללה שיבש אביגדור ליברמן את הקמת ממשלת הימין בישראל, הייתה הכפייה הדתית שהצליחו לכפות החרדים, השותפים הקואליציוניים של הימין. מאזן המנדטים לאחר הבחירות באפריל (אותם יזם ליברמן) היה כזה שללא המפלגות הדתיות החרדיות, ש»ס ויהדות התורה, אי אפשר היה להקים ממשלה.

לחרדים התווספה מפלגה דתית ימנית ומתונה נוספת. הימין החילוני, בראשותו של נפתלי בנט ואיילת שקד, לא עבר את אחוז החסימה. הרשו לי להזכיר לכם שהייתה תקופה בה נפתלי בנט שיתף פעולה עם יאיר לפיד «האנטי-דתי» נגד בנימין נתניהו בתוך הממשלה, ועכשיו בוחריו הזכירו לו ממי הוא קיבל את המנדטים ותפקיד השר שלו.

כתוצאה מכך נשבר האיזון המסורתי בגוש הימני. החרדים הצליחו לכפות תנאים משלהם, מכיוון שקיומה של ממשלת הימין היה בידיהם לחלוטין. כן, אבל מה כל כך גרוע ב»כפייה דתית» זו, שבגללה החלק החילוני של החברה מצביע לפוליטיקאי חסר כשרון כמו יאיר לפיד, ול»אלופי החתונות» שלו שאין להם ניסיון פוליטי.

היחידי מבין שלושת האלופים שעוד יש לו ניסיון פוליטי, משה יעלון, למד פוליטיקה בהנחייתו הקפדנית של בנימין נתניהו … משום מה, הבוחרים שוכחים כי בהצבעה בעד בני גנץ, למעשה בוחרים ביאיר לפיד, שמסתתר בצניעות מאחורי הגב האדיר של הרמטכ»ל של אתמול. בהתאם, עולה שאלה שנייה: מדוע יאיר לפיד, בעצם, כל כך גרוע?

בואו נשקול את השאלות הללו אחת אחת.. 

בעיית הכפייה הדתית בישראל אכן קיימת. הבעיה טמונה בעובדה שפוליטיקאים חרדים המייצגים מיעוט של מצביעים מטילים כללי התנהגות בבית ובעבודה, ואפילו חוקים, שבאמת מפריעים לצרכים של אנשים עובדים ולעסקים, לחילוניים ודתיים באותה מידה.

לדוגמא, הדרישה לעולם לא לעבוד בשבת, נוגדת את תנאי הכלכלה המודרנית ואת אורח חייה של מדינה מפותחת. כל זאת למרות העובדה שבעבודתם הלא-חרדים «מספקים אוכל» עבור החרדים, וגם מגנים עליהם מפני אויבים חיצוניים, חושפים את עצמם לכדורים ופגזים של האויב.

הרשו לי לתת לכם את הדוגמא שלי. עבדתי במתקן שלא ניתן לעצור אותו בשום מקרה, אפילו ביום כיפור. אני, כחילוני ו»רוסי «, תמיד נפלתי לעבוד ביום כיפור, מכיוון שעובדים רבים סירבו לעבוד ביום זה: או שהם שומרים מסורות, או שהם חוששים לנסוע ברכב ביום הקדוש הזה כדי לבוא לעבודה או לחזור הביתה.

לפני כניסת יום כיפור, ביצענו את החלפת משמרת שעתיים מוקדם מהרגיל. אבל מה היינו צריכים לעשות בבוקר, בשעה 6:30, כאשר צוות אחד צריך לעזוב את החברה, והשני להתחיל לעבוד? המסיעים סירבו לנסוע ביום כיפור אלא אם כן הם היו ערבים. לכן נאלצנו לסכן את המכוניות שלנו, ואולי את חיינו, כדי לחזור הביתה לאחר עבודה לילית של 14 שעות ומעלה. אם המחליף לא הגיע לעבודה, אז נאלצנו לעבוד 26 שעות, ובכך הפרנו את החוק, אך מה עלינו לעשות אם אין פתרון אחר?

סירובם של חרדים לשרת בצבא פירושו שהם שולחים את החילונים, כמו גם את המאמינים המשרתים בצבא, תחת אש האויב. זה לא הוגן ונוגד את המוסר של היהדות.

פוליטיקאים דתיים כופים על עם ישראל דרך חיים שנוצרה בימי הביניים האפלים בקרב קהילות הגלות היהודיות, כאשר המקצועות «מותרים» ליהודים היו מוגבלים לכספים וסחר. המקצועות וההרכב החברתי של הקהילות היהודיות נבדלו בצורה קיצונית מה-«רגילים» במדינות בהן היהודים חיו כ»אורחים».

הן בארצות האיסלאם והן במדינות נוצריות נאסר על יהודים להחזיק בנשק ולהשתמש בו. בהתאם לכך, כישורי הגנה עצמית פשוט לא היו קיימים. היינו צריכים לסמוך על אלוהים, על כסף, או לברוח או למות. מדינת ישראל נוצרה כדי להגן על היהודים, במידת הצורך, בקרב.

אחינו החרדים רוצים שיהודים אחרים, חילונים ומסורתיים, יגוננו ויאכילו אותם. הם רוצים להתפלל ולקיים מצוות של אלוהים, וכך יזכו לגן העדן. אך החילונים שמגינים ואולי ימותו למען המאמינים, יישלחו לגיהינום!

המעבר לישראל (כלומר, ציונות) מנרמל את המבנה החברתי של העם היהודי. מקצועותיהם של יהודי ישראל כיום זהים לאלה של כל העמים המפותחים. מרבית העיסוקים הללו אינם תואמים את אורח החיים היהודי המסורתי. אנו, יהודים עובדים, שוברים מסורות לא בזדון. העבודה והחיים שלנו במצב מודרני פשוט מכריחים אותנו לעשות זאת.

יתרה מזו, גם בעבר היהודים היו זקוקים לעזרתם של אנשים שכונו «גויים של שבת». בעצם, היהודים יכלו  להקפיד על מנהגיהם רק בזכות העזרה מאנשים הללו.

כיום בישראל, יהודים חילונים, וחלקם יהודים דתיים (בואו נקרא להם «דתיים כנים»), כמו גם לא-יהודים שחיים ועובדים בישראל, קיבלו על עצמם את תפקיד של «גוי של שבת הקולקטיבי».

אז במקום הכרת תודה עמוקה לכל העובדים שלקחו על עצמם את הנטל של «שבס גוי» הקולקטיבי, שנתנו ליהודים דתיים את האפשרות לממש ולקיים את המצוות ולהקדיש את חייהם ללימוד התורה — במקום הכרת תודה כזו, פוליטיקאים דתיים חתכו האנף שעליו הם יושבים, ומקשים על החלק העובד באוכלוסייה למלא את המשימה הקשה הזו: להגן ולתמוך במשפחותיהם ובמשפחות המתפללים.

והמכה הקשה ביותר מונחתת על מי שמקבל עבור עבודתו את השכר הנמוך ביותר. חלק זה של האוכלוסייה העובדת לא יכול לקנות דירה ומכונית. דווקא האנשים האלה זקוקים לתחבורה ציבורית שלא עובדת בשבת באשמתם של פוליטיקאים חרדים. הם משלמים משכורת אחת משתיים עבור שכירת דיור מחורבן בשכונות החלשות ביותר שהרשויות המקומיות «שכחו» מהן, וכל החנויות סגורות בשבת.

אנשים שעובדים שעות נוספות כל השבוע, יכולים לקנות את האוכל רק בשבת, אך אין להם תחבורה לצאת מחוץ לשכונה שלהם. האם היהדות מחייבת אנשים עובדים לצום בכל שבת ובהמשך כל השבוע? פוליטיקאים אולטרה-דתיים כופים מסורות שאנשים עובדים לא יכולים לקיים.

הצורך לשלם ביוקר עבור דיור, מכריח את שני ההורים לעבוד, ועל כן הם נאלצים להימנע מללדת ילדים. במקום זאת, אלה שאינם עובדים, אלא «לומדים תורה», מביאים ילדים בהצלחה ומתרבים במהירות … כך, מספרם של אלה שאינם עובדים גדל באופן אקספוננציאלי, ומספר העובדים פוחת. מכיוון שישראל התמודדה בהצלחה עם בעיית ההגירה הבלתי חוקית, אנו נמצאים במבוי סתום חברתי ודמוגרפי. אם החלק הדתי באוכלוסיה לא יתחיל לעבוד באותה מידה ששאר האוכלוסייה (והעבודה מתחילה בלימודים ובשירות צבאי), לא נצא ממבוי הסתום הזה.

בואו נבחן את הנושא הזה מבחינת מוסריות של היהדות.

נביאינו שלנו קראו לעם היהודי לבקש את חסדו של האלוהים, תוך שמירה על מצוותיו המוסריות. נביאים גינו ישירות את הרדיפה אחר הקורבנות, טקסים ופולחן.

במחלוקת עתיקה זו בין הנביאים והכהנים, רבנינו החרדים סותרים ישירות את הנביאים. חזרה אינסופית על תפילות, קיום איסורי מזון ואיסורים אחרים — זו ההלכה, שלאחר חורבן בית המקדש, החליפה את הקרבנות. בזכות קיום האיסורים והחזרה הבלתי נגמרת של תפילות, היהודים המאמינים מקווים לשפר את תנאי חייהם לאחר המוות, כלומר לזכות לגן העדן. ערכים מוסריים התבררו כ»מיותרים», ניתן לחפות על החטאים באמצאות תפילות ושמירה על איסורי מזון ומנוחה בשבת.

מסתבר שעל ידי כפית עבודה על חילונים, חרדים מספקים לעצמם, לאהובי ה ‘, את ההזדמנות להתפלל ללא הרף, לשנן תורה, מבלי לבזבז זמן על העבודה. בדרך זו החרדים שלנו «שמרו לעצמם» גן עדן, תוך שלילת זכות כזו לאנשים עובדים. הרי אין לנו זמן לשנן תורה ולהתפלל ללא הרף. כך, חרדים גנבו גן האדן מיהודים פראיירים!

כלומר, מבחינתם, «שומרי המצוות» גנבו לעצמם את אלוהים ואת גן העדן, ושללו את היתרונות הללו מכל שאר היהודים. דרישותיהם של פוליטיקאים חרדים אינן מוסריות מבחינת היהדות. הם מפרים את עשרת הדיברות של אלוהים, קודם כל הדיבר «לא תגנוב».

בסופו של יום, «לימוד» ותפילות הם, בעצם, רק עלה תאנה שמכסה את חוסר הרצון לעבוד ולשרת בצבא בכנות ועל בסיס שוויוני. האם זה מוסר של התורה? בואו נשמה לנביאים, מכיוון שהם חלק בלתי נפרד מהתורה, שחרדים משננים בלי להתעמק במהות הכתוב.

החלק האחר באוכלוסייה הדתית (שמצביע לגוש הימני, «כיפות סרוגות») שומע אחר מצוות הנביאים: הם משרתים בצבא ועובדים.

יש קבוצה נוספת שהצטרפה לחרדים ללא צורך. אני חושב על החסידות, תומכי מפלגת דגל התורה. אם מקימי התנועה החסידית היו קמים לתחייה ורואים מה חסידיהם עושים, הם היו נחרדים. בהגדרה, שינון מוגזם של התורה מנוגד לתורה מקורית של החסידות. אני סבור שאחרי הבחירות, על מפלגה זו לשבור את בריתה הלא טבעית עם ה»ליטאים» ולהיכנס לממשלה בתנאים המקובלים על כל העובדים, חילונים ודתיים גם יחד.

4.מסתבר כי ליברמן רכב על הסוס נכון כאשר סירב לשבת באותה ממשלה עם החרדים. זה ייתן לו אפשרות להגדיל את כמות המנדטים. אבל איך הוא ישתמש במנדטים האלה? כבר קיבלנו תשובה בנקודה זו: ליברמן קורא ל «הקואליציה הגדולה» של הליכוד וכחול לבן, כלומר הוא רוצה לגשר בין נתניהו ויאיר לפיד. יתר על כן, הוא הזהיר כי הוא עצמו יחליט מי משנים אלה ראוי למשרד ראש הממשלה.

תנאי אחרון זה מגלה את כוונותיו האמיתיות לכולנו. «הקפיצה» מצד ימין קיצוני («מימין לליברמן יש רק חומה») לשמאל היא למעשה מסורת ארוכה של פוליטיקה ישראלית. לפני הבחירות, הפופוליסטים שלנו מציירים את עצמם כמגינים של העם מפני טרוריסטים, ואחרי הבחירות הם עושים מה שהם רוצים באמת. הניסיון מראה שהם רוצים את מה שתורמים שלהם רוצים. מספיק לזכור את נץ הליכוד לשעבר עזר ויצמן, ש»התהפך», לאחר שקיבל «תמיכה» בסך 2.5 מיליון דולר מ»התורם» האמריקני.

הנה סיפור די טרי של אהוד ברק. פוליטיקאי מנוסה וראש ממשלה לשעבר, הוא הודיע ​​על רצונו להשתתף בבחירות הקרובות. כן, לעומת בני גנץ, ברק נראה עדיף: גנרל וראש הממשלה לשעבר, הוא שיתף פעולה עם נתניהו במאמץ לעצור עסקה גרעינית עם איראן. נראה כאילו זה משהרג אותו. לאחר ביקור  אצל «תורם «, נטש ברק את רעיון, למרות תחזיות חיוביות עבורו, והתיישב בזנבה של מפלגת מרצ במקום לא מציאותי. מסתבר ש»התורם»  כיוון אותו שלא » יאכל «את קולות של בני גנץ..

אין לי מידע על האינטרסים הכספיים של רבין ופרס, «הנצים» לשעבר של מפלגת עבודה (פרס נחשב ל»אבי «של הפצצה הגרעינית הישראלית), או אריאל שרון, שצייר את עצמו כימין הקיצוני ואז פיצל את הליכוד והכין את ה»התנתקות». שלושתם עברו שינוי מ»הנצים «ל»יונים», ונקטו בפעולות הפוגעות בביטחוננו. האם ליברמן הולך בדרכם?

כן, ליברמן עשה את הדבר הנכון בדרישה לסלק חרדים מהממשלה. אבל אני לא מסכים עם החלופה שלו ל»ממשלת ההלכה»..

מדינת היהודים הממוקמת במרכז העולם האסלאמי, עם אנטישמיות, שממש שולטת בכפר העולמי (האו»ם פשוט משקף עובדה זו) — מדינתנו ואנשינו במצב קשה במיוחד. בהתאם לכך, על ראש ממשלת ישראל להיות פוליטיקאי אינטליגנטי במיוחד ועצמאי מ»תורמים

אבל מה האלטרנטיבה לנתניהו שמציע לנו ליברמן?

בני גנץ נקרא רק כדי להציל את יאיר לפיד מהתבוסה בבחירות. מי שהצביע בעד בני גנץ בחר למעשה ביאיר לפיד. אז בואו נסתכל מקרוב על הפוליטיקאי הזה.

יאיר לפיד, עיתונאי ומגיש טלוויזיה, היה מקורב לבעלים של הקונצרן «ידיעות אחרונות», נוני מוזס. זה שנחקר ב»תיק 2000 » כמי שהציע שוחד לבנימין נתניהו. מוזס טען כי «הוא ממנה ומפטר את ראשי ממשלות ישראל». בשנות התשעים, הצהרה זו הייתה נכונה, אולם מאז איבד מוזס את המונופול שלו בגלל העיתון האלטרנטיבי «ישראל היום», ובהמשך בגלל התקשורת האלקטרונית..

יתרה מזאת, יאיר לפיד מעורב גם הוא ב»תיק 2000 «, אך לא כחשוד אלא כ»עד». במילים אחרות, הוא היה איש סודות של הבוס שלו, כולל סוד הקלטת שיחה של מוזס ונתניהו, אותה שמר מוזס עד שהעביר לידי המשטרה.

בעניין זה, ישנן שתי שאלות. אם לפיד ידע על השוחד, אך לא דיווח על כך למשטרה כאשר אירועים אלה התרחשו, אז הוא שותף לעברה והיה עליו להיות ב- «תיק 2000» כנאשם ולא כ»עד «. מסתבר כי המשטרה היא זו שמחליטה מי ילך לכלא, ומי יהיה ראש ממשלת ישראל במקומו.

המשטרה החליפה את מוזס כ»ממנה ראש הממשלה «: הם האשימו את נתניהו וניקו את יריבו הפוליטי העיקרי, יאיר לפיד, העניקו לו את ההזדמנות להיות ראש ממשלת ישראל. במקרה זה ליברמן משתף פעולה עם המשטרה, אולי בהכרת תודה על כך שלא הכניסו אותו לכלא, בניגוד לאיש סודו קירשנבאום וסוחרים אחרים ממפלגת ישראל ביתנו.

אני מאמין שבמצב כזה יש להסיר את התיק נגד ראש הממשלה מידי המשטרה ולהעביר אותו לכנסת. בארה»ב זה נקרא תהליך ההדחה. על הכנסת למנות ועדה עצמאית (כמו חוקר מיוחד מולר) ואז להחליט על תיקים נגד ראש הממשלה וגורמים אחרים, כולל לפיד.

הסכנה השנייה שקשורה לראשות הממשלה של יאיר לפיד היא שנוני מוזס יכול ללשמור קלטות לא רק נגד נתניהו, אלא גם נגד שותפו לפיד. ואז, בכלא, מוזס יוכל לסחוט את ראש הממשלה לפיד ולשלוט בישראל מתא הכלא.

בני גנץ חלש בכלכלה ופוליטיקה, אך כידוע חזק בתככים. הוא התמנה לראש המטה הכללי רק מכיוון שרב אלוף גלנט, שמונה לתפקיד זה, נתפס «ברגע הנכון» על כך ששנים רבות לפני כן הוא «הוסיף מעט» שטח ציבורי אל חלקת האדמה האישית שלו. מסתבר שהמשטרה ממנה לא רק את ראש הממשלה, אלא גם את הרמטכ»ל. וזה נקרא דמוקרטיה?

שני המועמדים לראשות הממשלה, שליברמן והמשטרה הנחיתו אלינו, אינם מתאימים למקצוע זה. איש מהם לא הוכיח את התאמתם לשום תפקיד פוליטי רציני. לגנץ יש מקצוע אחר לגמרי, ולפיד לא הבריק עם כישרונותיו כשר האוצר.

לא התעצלתי וקראתי את הטקסט המקורי של התוכנית הפוליטית של מפלגת כחול לבן. תוכנית זו נשמעת מאוד חלשה. לא רק בגלל היעדר רעיונות ברורים ופוריים. כותבי התוכנית פשוט לא הצליחו להסביר בצורה ברורה ומובנת את מעט המחשבות הכלולות בה. ובכן, האלופים אינם חייבים להיות מסוגלים להעביר רעיונות בצורה מובנת, אך כיצד העיתונאי יאיר לפיד לא תיקן את התוכנית שלו? על רקע נאומיו וקליפיו המבריקים של נתניהו, כל מנהיגי כחול-לבן נראים עלובים. כיצד ידברו בפורומים בינלאומיים, ואיזה רושם ישאירו על עם ישראל?

ובכן, אם לא לפיד עם גנץ, אז מי יכול להצטרף לקואליציה של נתניהו?

ראשית, האיחוד הימני, ובראשו עיילת שקד. הגוש החילוני והדתי הזה התחייב להמליץ ​​על בנימין נתניהו לתפקיד ראש הממשלה. והם שונים מחרדים. תומכי הגוש הזה עובדים ומשרתים בצבא, מהווים דוגמא לכולם.

ככל הנראה, לליכוד ולגוש הימני לא יהיו מספיק מנדטים, לכן נתניהו צריך לקחת מישהו שיחליף את החרדים בממשלה. הפוליטיקאים «הנשלטים מרחוק», לפיד והאלופים שלו, אינם רצויים. עדיף לקחת את השמאלן פרץ עם «הקצבה החברתית» היפה שלו אורלי לוי-אבוקסיס. אם הם באמת יפתרו בעיות חברתיות (שאף אחד אחר לא מתחייב לפתור), ולא יתערבו במדיניות החוץ, «השמאלנות» שלהם לא תהיה מעשית. ולבסוף, לפיד עם אלופים עשוי להפוך לשותפים של הקואליציה.

אם ליברמן רוצה גם להפוך לשמאל חברתי, הוא יכול לעשות זאת כשותף לממשלת נתניה.

המסקנה המעשית מהאמור לעיל הנה כדלקמן: למרבה הצער או למרבה המזל, אין לנתניהו כעת שום אלטרנטיבה בתפקיד ראש הממשלה. לא עיילת שקד ולא ליברמן לא יכולים להחליף אותו. כבר ציינתי לעיל לגבי «כחול לבן», על המפלגה הטריה החדשה הזו להקדיש זמן רב לאופוזיציה. רק לאחר מכן יתברר עד כמה תופעה זו יציבה. כדאי לזכור את גורלה של מפלגת קדימה, ואת קודמותיה. יצירות מלאכותיות כאלה לא החזיקו מעמד זמן רב.

עם זאת, יש עוד אפשרות אחת שלדעתי היא הטובה ביותר עבור עם ישראל: לאחר הבחירות, בני גנץ יציע ללפיד לבטל את הסכם הרוטציה, מכיוון שהם לא יוכלו להקים ממשלה, ולכן ההסכם יהפוך חסר משמעות. לפיד יצטרך להכיר בהנהגתו הבלעדית של גאנץ, שהיא אכן פופולארי יותר. אם לפיד יסרב, גנץ יוכל «להתנתק» ממנו וכמפלגה נפרדת להיכנס לממשלת נתניהו. אז הוא יוכל להביא תועלת אמיתית לעם ישראל כשר הביטחון.

אם ניקח בחשבון את האינטרסים הספציפיים של «הרחוב הרוסי» שבאמת צריך להגן עליו, ישנם לפחות שני פוליטיקאים «רוסים» בליכוד (אם כי יש צורך ליותר). כעת לליברמן שלושה כאלה, כולל ליברמן עצמו. חקירות ומעצרים הפכו את ישראל ביתנו למפלגת כלא ביתנו. כן, המפלגה «הרוסית» היא הכרחית, אך לא בצורה כמו שהיא כעת. הקלות בה ליברמן עבר למחנה אחר (ואז, אני מקווה, יחזור הביתה) אפשרית רק בהיעדר דמוקרטיה בתוך המפלגה.

אם ישראל ביתנו תקבל יותר קולות בסיבוב הבחירות הבא, יהיו יותר חברי כנסת «רוסיים». 25 שנה לאחר הקמת מפלגתו התעורר לבסוף ליברמן שעליו לייצג את «הרחוב הרוסי», שהוכיח שאנחנו לא תופעה זמנית, אלא תופעה קבועה. ובכן, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא

Оставить комментарий

Ваш e-mail не будет опубликован. Обязательные поля помечены *